רני שגיא -הספד מהלוויה

ביום שישי האחרון, בשעת בין הערביים, בסמוך לכניסת השבת כבה נרך."ששת ימים תעשה מלאכתך וביום השביעי שבת לד' אלוקיך", יש הקוראים "שבת לד' אלוקיך"- לאחר שתסיים את כל מלאכתך תשוב לד' אלוקיך.סיימת מלאכתך, דודה יקרה, ביום השישי, כל מלאכתך עשויה ועתה את שבה לד' לוקייך. מלאכות רבות היו לך: בת, אחות, רעיה, אמא ,סבתא, דודה ועוד ואת כולן עשית יפה סיומה של המלאכה היה בכאב נוראי, ביסורי תופת, ונגאלה נשמתך מיסוריה בתום מלאכתך. מלאכה בה הצטיינת מאוד- לימדת "כיצד מרקדין" היית מורה ומדריכה מיוחדת ובולטת לריקוד ולמחול. ידעת, באינטואיציה פנימית, שהריקוד והמחול הם הדרך ליציאה ממשבר, תנועה קדימה, התרוממות, דילוג – רבים הסיפורים על אנשים ונשים שעזרת להם להחלץ מהקושי, להתמודד עם הכאב, לנוע קדימה.תמונתך לנגד עינינו, מחייכת ומחוייכת, שמחה, אופטימית, נדיבה, למרות שעננת כאבך על אחיך דוד ז"ל אותו איבדת בסמוך להקמת המדינה ריחפה תמיד עלייך. אוחזת בידייך את המצלמה, מצלמת ומנציחה את הרגע, מבקשת לשמור כל דבר טוב, לא לאבד אף חויה ואירוע.שלמה המלך אמר בחכמתו " טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו שמו הטוב של האדם הוא רכושו החשוב ביותר, אך מדוע טוב יום המוות מיום הלידה ? חז"ל ממשילים העניין לעומדים ברציף הנמל ומתבוננים בשתי אוניות, זו היוצאת לדרכה וזו השבה לנמל.את יציאת האוניה ללב ים מלווים בדאגה, חשש כבד בלב המתבוננים, מה יהא בלב ים אלו סערות עלולות לאיים על שלומה, אלו קשיים יהיו במהלך המסע. את שובה של האוניה וכניסתה לנמל מלווים באנחת רווחה, שבה בשלום למקומה, נכנסה בבטחון לנמל הבית.כולנו כואבים את לכתך, בני משפחתך, מכירייך ומוקירייך אבלים על הסתלקותך, אך את יודעת כי שבת בשלום אל נמל הבית, תם מסעך אורה יקרה, עוד משימה לך, בקשה מכולנו לפני כחצי שנה היינו כאן, יחד אתך, מלווים בדרכו האחרונה את עודד יקירנו שכה אהבת .היית חלשה, עינייך הביטו בכאב, ישבת בכסא גלגלים אך היית עמנו.ועתה אנו מלווים אותך למנוחתך. אנו מבקשים לא לשוב, כבר היינו כאן די, התפללו עלינו כי נזכה לבריאות ולחיים. ישלח ד' נחמה משמיים לדוד צבי היקר, לילדייך, לילך, דוד ולימור , לנכדותייך ולנכדך. "באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל" נוחי בשלום על משכבך, תהא נפשך צרורה בצרור החיים עד העולם. רני שגיא