עבודת ההוראה בביה"ס השתלבה יפה עם השאיפה לחיות את החיים הקיבוציים. אורה גרה בבית השיטה והשתלבה בחיי החברה, בעיקר עם צעירי המקום. היא הייתה מוערכת מאד בשני בתי הספר בהם עבדה. דור התלמידים והתלמידות זוכר אותה עד היום, ומדבר עליה בהערצה. כושר ההוראה שלה, ההשקעה בחינוך, הקרבה אל בני הנוער, והאהבה שלה לבני אדם הותירו חותם בלבבות תלמידיה. מנהל בית הספר בבית השיטה באותם השנים  היה אריה בן גוריון ז"ל, בן אחותו של דוד בן גוריון. אריה העריך את אורה והיא העריצה את אישיותו ואת דרכו החינוכית. הוא היה מסור באופן טוטאלי לעבודה ולחינוך וראה בכך יעוד ודרך חיים. ערכים אלה הנחיל אריה למורים שעבדו במחיצתו ודרכם לתלמידים. אורה ראתה לעצמה זכות גדולה לעבוד לצידו. בשנים אלה, היא הבשילה מבחינה מקצועית, אלה היו שנים של התבגרות גדילה וצמיחה אישית. שם עוצבה אמונתה ביכולתה להשפיע ולנווט את חייה.
את הדרך לעבודה יום יום, ובין שני הקיבוצים עשתה אורה עם אופניים על מנוע – "טוסטוס" שקנתה מעולים חדשים מפולניה. היא נסעה בדרכי עפר, בעמק יזרעאל, ונהנתה מאד מחופש התנועה והקרבה לשדות. מאז, היחס שלה לאופניים היה כמעט מאגי. כשכבר גרנו בפ"ת, היא הייתה בעד רכיבה על אופניים קנתה זוג אחרי זוג, וכולם נגנבו לפני שהספיקה ליהנות מהם. גם כשהיה לנו רכב, היא דברה בזכות האופניים כמתכון לבריאות, שמירה על כושר, ואיכות הסביבה.
בבית השיטה פגשה את צבי, חבר הקיבוץ. צבי, יליד רומניה, עלה לארץ, בדצמבר 1947, אחרי המלחמה בעלייה בלתי לגאלית דרך קפריסין.  צבי היגיע לקיבוץ, שם גרה אחותו, שורי, עלתה לארץ כבר ב 1941, ונישאה לחבר הקיבוץ זאב מיינרט.  בקיץ 1956, צבי אושפז בחדר חולים בשל קדחת  "פפדאצה" (מחלה שכבר לא חולים בה) ואורה גם היא הייתה מאושפזת בשל שפעת או משהו דומה. שם נפגשו השניים, והדביקו האחד את השני ב"חיידק החברות והאהבה". במשך שנתיים, הם היו חברים, בילו בקומזיצים, טיולים בארץ, שירה על הדשא, ריקודים והופעות תיאטרון בסביבה. בתקופה זו לא היתה טלוויזיה,  לא היה טלפון לכל אחד, לא כתבו סמסים או מיילים באינטרנט, אלא - דיברו פנים אל פנים, הקדישו זמן רב לחיי החברה, ולקריאת ספרים.  כשצבי היה במילואים (וזה קרה הרבה) הם התכתבו במכתבים ארוכים ומפורטים. לאחר שנתיים הם נישאו בשתי "חתונות מפוארות".  החתונה הראשונה, יועדה למשפחות משני הצדדים, התקיימה באולם בית העם בשער חפר, שלושה רבנים קדשו את הזוג. שני רבנים היו דודים של צבי והשלישי היה רב העיר נתניה. כולם רצו לקדש את הזוג הצעיר והיפה. הייתה שמחה גדולה בשתי המשפחות. הנישואים של אורה היו עבור  הוריה מעין נחמה ומקור לשמחה מחודשת. החתונה השנייה נערכה בקיבוץ בית השיטה, והייתה מיועדת לחברי הקיבוץ ולחוג החברים של בני הזוג ממקומות שונים. זו הייתה מסיבת דשא. למרות החום הנוראי ששרר באותו ערב, הייתה שמחה גדולה, ריקודים מכל הסוגים, כיבוד ושתייה כיד המלך. (לפי המושגים של אותם הימים בקיבוץ)