האוכלוסייה במושב "שער חפר" הייתה מורכבת מאנשים צעירים, ומספר הילדים קטן ומצומצם. כל ילדי המושב היו בקשרי חברות  קרובים. הילדים הקטנים, נגררו ונמשכו אל חברת הילדים הבוגרים יותר, ובמיוחד אורה נמשכה אל החבורה אליה  השתייך האח הגדול והנערץ – דוד. מובן מאליו, שהחבורה הבוגרת ניסתה להתחמק משיתוף הילדות הקטנות במשחקים ובהרפתקאות.
הבנים, שהיו אז בראשית גיל העשרה, עסקו בעיקר באימונים של נוער הגדנ"ע, להגנה על הישוב העברי, במסגרת תנועת הנוער העובד. אורה, כילדה צעירה, נלחמה על זכותה להתקבל לפעילויות בתנועת הנוער, ולהימנות על החבורה של האח הגדול.  דוד, שהיה גדול ממנה בארבע שנים,  נחשב  ל"פייטר", והיה מראשוני המדריכים בגדנ"ע באזור השרון. אורה למדה  בבית הספר היסודי, או כפי שכינו אותו אז בית הספר העממי בנתניה. לבית הספר הגיעה רכובה על חמור, בין השדות.  בתיכון, התחבורה השתפרה, ואורה  נסעה כבר באוטובוס לעיר הגדולה. שנות הילדות הללו במושב בין השדות, המאבקים בין "הקטנות" לגדולים, הלימודים עם המורים הקפדניים של אותם הימים,  החופשות בים – כל אלה עיצבו את אישיותה של אורה. שנים אלה נטעו בה את הביטחון בעצמה ובדרכה היחודית, שם גילתה את האהבה לחופש ולעצמאות, ואת יופיו של הטבע. איכויות אלו ליוו אותה והיו חלק מאישיותה המקורית  כל השנים. 

החברויות של השנים ההן התרעננו אחת לעשר שנים במפגשי המחזור של הכיתה ובית הספר בנתניה. אורה שמרה על קשר הדוק ורצוף במיוחד עם  חגית, בת הכפר. הן היו חברות בלב ובנפש עד לפטירתה של חגית בשנת 1995.האוכלוסייה במושב "שער חפר" בשנים אלו, הייתה של אנשים צעירים, ומספר הילדים קטן ומצומצם. כל ילדי המושב היו בקשרי חברות  קרובים. הילדים הקטנים, נגררו ונמשכו אל חברת הילדים הבוגרים יותר, ובמיוחד אורה נמשכה אל החבורה אליה  השתייך האח הגדול והנערץ – דוד. מובן מאליו, שהחבורה הבוגרת ניסתה להתחמק משיתוף הילדות הקטנות במשחקים ובהרפתקאות.
הבנים, שהיו אז בראשית גיל העשרה, עסקו בעיקר באימונים של נוער הגדנ"ע, להגנה על הישוב העברי, במסגרת תנועת הנוער העובד. אורה, כילדה צעירה, נלחמה על זכותה להתקבל לפעילויות בתנועת הנוער, ולהימנות על החבורה של האח הגדול.  דוד, שהיה גדול ממנה בארבע שנים,  נחשב  ל"פייטר", והיה מראשוני המדריכים בגדנ"ע באזור השרון. אורה למדה  בבית הספר היסודי, או כפי שכינו אותו אז בית הספר העממי בנתניה. לבית הספר הגיעה רכובה על חמור, בין השדות.  בתיכון, התחבורה השתפרה, ואורה  נסעה כבר באוטובוס לעיר הגדולה. שנות הילדות הללו במושב בין השדות, המאבקים בין "הקטנות" לגדולים, הלימודים עם המורים הקפדניים של אותם הימים,  החופשות בים – כל אלה עיצבו את אישיותה של אורה. שנים אלה נטעו בה את הביטחון בעצמה ובדרכה היחודית, שם גילתה את האהבה לחופש ולעצמאות, ואת יופיו של הטבע. איכויות אלו ליוו אותה והיו חלק מאישיותה המקורית  כל השנים. 

החברויות של השנים ההן התרעננו אחת לעשר שנים במפגשי המחזור של הכיתה ובית הספר בנתניה. אורה שמרה על קשר הדוק ורצוף במיוחד עם  חגית, בת הכפר. הן היו חברות בלב ובנפש עד לפטירתה של חגית בשנת 1995.