הבעל צבי - הספד בשלושים

אורה יקירה, אנחנו מתגעגעים אליך מאוד מאוד חזק חזק. אנו מזכירים אותך הרבה בשיחותינו בכלל וסביב שולחן השבת בפרט. חזרנו למסורת של קיום ארוחת שבת המשפחתית. אני רוצה להתוודות שאני חולם עליך הרבה, את פשוט מופיעה ומדריכה אותי ( לעיתים את נותנת לי על הראש על דא ועל הא כפי שעשית בעבר אך הפעם זה כואב כי זה אמיתי וקשה כי אין לי אפשרות להתווכח ) כפי שאת רואה נשמתך מלווה אותי, מרחפת מעליי ואני בטוח גם מעל יתר בני המשפחה. בשבת האחרונה התקיים שיעור של הרב בבית הכנסת שלנו, הוא פתח ואמר כי השיעור כולו מוקדש לעילוי נשמתך: אורה איה בת חיה וטוביה לבית רפפורט. ביום שישי הבאתי לי את כותרת הספר שחובר על ידי הסבא רבא רבא שלך טוביה רפפורט ובו אילן היוחסין עד הדורות הראשונים. הרב ציין במיוחד את הזכות הגדולה שהייתה לך להיות צאצא של גדולים ממורי הדורות, לכן, לא פלא שגם את זכית להשלים ולהגשים את חייך כאישיות קורנת ומקרינה על המשפחה ועל הרבה אחרים,ידידים, תלמידים, מטופלים וכו'. בית הכנסת היה מלא וגדוש במאות אנשים וכולם היו מרותקים לשמוע את הדברים שהובאו לכבודך ולעילוי נשמתך. מתוך הדברים שאמר הרב אני אצטט רעיון אחד: " מה שאדם באמת רוצה, את זה הוא משיג בחייו---- ולהיפך- מה שאדם משיג בחייו זהו הגילוי על מה שהיה רצונו בתחילה" דברים אלה קולעים במדויק את מה שאת הגשמת -- והשגת את מה שרצית. ראשית במשפחה את השרית על כולנו בתוכנו את היחד המשפחתי, את האהבה וההערכה ההדדית. כל הנכדות ועידו הנכד העריצו אותך ואוהבים אותך בכל מאודם ובכל נפשם. כמחנכת בבתי ספר ובלהקות המחול ואחר כך כמטפלת הוליסטית וכמרפאה אלטרנטיבית השארת את חותמך האישי על כולם. כולם העריצו והעריכו את התמסרותך המוחלטת לכל דבר בו עסקת וטיפלת. אני בטוח שגם מלמעלה את לא נחה על זרי הדפנה ונשמתך ממשיכה להיות פעילה ושולחת לנו למשפחה ולכל אלה שהכירו אותך את הזוהר ונגוהות האורה. כך אנו נזכור אותך באהבה זוהרת ומאירה לנו את דרכי החיים. צבי