​אורה הלכה מעמנו בטרם עת, הלכה לה לבלי שוב באופן פיזי, אבל בנשמתה היא נמצאת איתנו. אנו נוצרים את  דמותה, את הרגעים, השעות והשנים היפות, ורוצים לשמר את זכרה, להעלות על הכתב את הסיפורים, את הזיכרונות, את החוויות שחווינו יחד, את הדברים שהיא כתבה ואמרה, את מה שנכתב ונאמר עליה,  את התמונות שהנציחו את הרגע, ואת כל מה שכל כך יקר ללב.  
האמא חיה ע"ה לבית רוזין, עלתה לארץ עם הוריה בגיל צעיר, מהעיר פלונסק שבפולין. 
האבא טוביה לבית רפפורט הכהן ז"ל, עלה לארץ עם הוריו בגיל צעיר, מהעיר ורשה שבפולין, הישר ללימודים במקווה ישראל. 
שניהם הגיעו בראשית שנות העשרים, נפגשו ולאחר היכרות של מספר שנים  נשאו ב - 1928, חיו בחיפה ושם נולד הבן הבכור דוד,  ארבע שנים אחריו באה לעולם במזל טוב – אורה, ב בתאריך 7 לנובמבר, 1935.

דוד ואורה רפפורט

לאחר מספר שנים בחיפה, החליטו ההורים החלוצים לעבור למושב חקלאי שנוסד בשרון.  שנות ילדותה עברו בכפר זה, שנקרא "שער חפר" בין בית יצחק לכפר חיים. החיים במושב בשנים הראשונות היו קשים מאד, לא הייתה תמיכה ממוסדות ההתיישבות העובדת, כפי שהייתה לאחר קום המדינה.  ברקע האפילה המציאות העגומה של מלחמת העולם השנייה, האיום על הישוב בארץ והפחד מפני פלישה של הדביזיות הגרמניות מכיוון לוב ומצריים. משפחת רפפורט התמודדה עם קשיי קיום ופרנסה, ועבודה קשה במקצוע שהיה חדש להם - החקלאות. הם גידלו ירקות, ורק לאחר מספר שנים של גידול תותים הצליחו להגיע לרווחה מסוימת. בכסף זה, בנו לול ועברו לגידול תרנגולות לביצים. כילדה במושב, היה מובן מאליו שיש לעזור להורים, וגם אורה, למרות שובבותה,  סייעה להוריה בעבודות בשדה, ובאיסוף ירקות.  אולם הלול – היה הממלכה של אמא-חיה  ומחוץ לתחום בשביל אורה הבת. אמא חיה חששה שהביצים ישברו התרנגולות ישתוללו, ולכן סמכה רק על עצמה בטיפול בלול .

 

​