אמא, זה די מעליב שהזכרון האחרון אחרי 75 שנה הוא זה של הימים האחרונים. של מחלה שהתפתחה במשך חודשים עד שהוציאה את נשמתך. יש בזה מן הנחמה. סדר העולם הנכון הוא שילדים קוברים את הוריהם ולא להיפך. בקיץ האחרון לפני עשרה חודשים נכנסנו כל המשפחה לחדרו של הרופא ולאחר שהבהיר את המצב אמרתי לניצה, שהיתה בתחילת ההריון, שעכשיו זה מירוץ נגד הזמן. היה חשוב לי שתספיקי לראות את התינוקת. חוות הדעת שלך תמיד הוכיחה את עצמה כנכונה. מחר ליהיא התינוקת תהיה בת חודש ואת ראית אותה כשיצאנו מבית החולים. באותו יום היית בהכרה מלאה ואף אמרת עליה שהיא מתוקה נורא.אני מאמין שהיא תקיים את ההבטחה. היום בלוויה אמרתי לראשונה בחיי תפילת קדיש. בכותרת מעל לתפילה כתוב "קדיש ליתום". הצחיק אותי לראות את עצמי כיתום. אני לא יתום. גם עכשיו לא. את תמשיכי להיות איתנו גם אם לא ממש תשמיעי קול. די התרגלנו לזה בחודשים האחרונים. אמא, לפני כמה שבועות שאלתי אותך מה דעתך על המצב שלך. ענית לי שהיית מעדיפה שזה יהיה אחרת. זה לא היה אחרת. אנחנו אולי בוחרים אין לחיות אבל לא שולטים על איך נמות. האחיות בבית החולים אמרו שאת נלחמת. עכשיו נגמרה המלחמה שלך כאן, אבל אני מאמין שתצליחי למצוא על מה להילחם שם למעלה עם סבא טוביה וסבתא חיה וגם להכיר טוב יותר את אחיך דוד. ועודד כמובן שמחכה לך. בשנים האחרונות כל פעם עלתה השאלה מתי דנה תבוא לישון איתך כמו שספיר היתה באה. את החוויה הזו היא כבר לא תחווה אבל אל תדאגי, סבתא ברוריה מפנקת אותה לא פחות.במבט לאחור, את אף פעם לא היית זקנה. גם אם הגוף נתן את אותותיו את נשארת אופטימית, עם ראש צעיר שמחפשת ללכת לעוד פסטיבל, לעוד סדנה ולעוד קורס. כל דבר חדש הלהיב אותך עד שפינה מקומו לדבר החדש הבא. ביום שישי האחרון אבא צחצח לך את השיניים בפעם האחרונה. הוא דאג שהנשימות האחרונות שלך יהיו נעימות, שריח המוות לא יהיה חריף מידי. עכשיו אבא, לא יהיה מי שיגיד לך ששמת יותר מידי מלח במרק וגם אף אחד לא ישכח להודיע לך שמישהו חיפש אותך בטלפון. אנחנו נמשיך לבוא בשבתות ובחגים ונצרף לזה עוד נר נשמה אחד.