הנכדה ספיר - אזכרה  4 שנים

סבתא שלי,

אהבה היא מילה גדולה. לא מילה שכל אחד מבין אותה. לא כל אחד מבין אותה כי לא כל אחד מקבל אותה באמת. רק חלק מהאנשים זוכים לקבל אהבה אמיתית ללא גבולות וללא כל תנאי. ואני? אני זכיתי! זכיתי לקבל אהבה, חום ותמיכה אמיתית בלי מסכות ובלי תנאים, רק בגלל שאני זו אני..

קשה לי לספר לאנשים על הקשר המיוחד שהיה בינינו. קשה לי בגלל שאני יודעת שאף אדם בעולם לא יצליח להבין את הקשר בלב ובנפש. קשר שקשה לבטא במילים, כי אין מילה שמבטאת קשר עמוק כל כך.

פעם מישהו אמר לי שאני ואת היינו אחיות בגלגול הקודם. האמת היא שגם בגלגול הזה היינו אחיות ואפילו יותר מאחיות. היית בשבילי כמו אמא, חברה, אחות ואפילו לפעמים כמו הילדה שלי.

אני חושבת שיש אנשים שאפילו קינאו בקשר שהיה בינינו.

כשאני רוקדת ומופיעה על במה, אני מסתכלת קדימה ומדמיינת אותך יושבת בקהל מסתכלת וגאה בי.

כשגיליתי על המחלה הדבר הראשון שאמרתי לאמא היה: " תבטיחי לי שסבתא תהיה בסדר". אז אמא ענתה לי: "אני לא יכולה להבטיח לך את זה". הרגשתי באותו הרגע כמו סכין שפגע לי בלב והשאיר חור ענק. קיוויתי שיום אחד הוא יתאחה אך לא... תמיד תישאר לי צלקת.

בתקופה שהיית חולה, זו היתה התקופה הכי גרועה בחיים שלי. תקופה שבה אף אחד מהחברים שלי והמשפחה שלי לא ידע מה עובר עלי. אבל אני חושבת שאת ידעת. ידעת כמה קשה לי. לא רצית להכאיב לי. לא רצית לגרום לי להיות עצובה. אני שמחה שזכיתי לאדם כמוך בחיי. למרות שזכיתי להיות רק ל- 12 שנים איתך, אני מרגישה שזכיתי במשהו חזק שנשאר איתי לכל החיים.

השבתות שלנו ביחד היו חוויות הכי טובות שלי בחיים. חיכיתי לשבת כל השבוע רק כדי להיות איתך, ללכת לסרט, לקניון, לבריכה , לים, לפסטיגל, להצגה, לסדנאות או סתם להיות איתך ולדבר על החיים. אז אחרי 4 שנים אני מבינה סוף סוף למה לא יכולתי לכתוב לך כלום עד עכשיו.

לא יכולתי כי לא הסכמתי לשחרר, להבין שזהו נגמר לעולם. אבל אני מבינה שלא משנה מה יהיה, את תמיד איתי בלב, כי חצי ממנו שייך לך.

אז זה לא מכתב פרידה או זכרון, זה מכתב הבנה שבלב לעולם איתי את נשארת.

ספיר